על מנת ששן טבעית תוכל להתנגד לכוחות חזקים בזמן הלעיסה עליה להיות מעוגנת היטב בעצם הלסת. בדומה לעץ הזקוק לשורשים עמוקים ורחבים אשר עוזרים לו להתנגד לרוחות חזקות, שן בריאה מורכבת משורש או מספר שורשים גדולים השקועים בעצם הלסת ומשמשים כנקודת עיגון לשן. במקרה בו אנו נדרשים לשחזר שן או מספר שיניים חסרות עלינו ליצור נקודות עיגון, מעין "שורשים מלאכותיים", לשיניים המשוקמות. התהליך הכירורגי של השתלת שתלים לצרכי שיקום שיניים, המכונה לעיתים באופן שגוי "השתלת שיניים", הוא למעשה טיפול כירורגי עדין בו מוחדר לעצם הלסת מבנה דמוי בורג העשוי מטיטניום אשר משמש בהמשך כבסיס לשיקום השן החסרה.
בשבועות הראשונים שלאחר החדרת השתל אל תוך עצם הלסת מתחיל תהליך טבעי של צמיחת עצם אל פני השטח של השתל במטרה לחזק את העיגון של השתל בלסת. תהליך זה נקרא אוסאואינטגרציה (Osteointegration) ומכונה בדרך כלל בשפה פשוטה כ״שלב קליטת השתל בלסת". הפרעה במנגנוני ריפוי הפצע (דוגמת סכרת שאינה מאוזנת), מחלת חניכיים לא מבוקרת ועומס ראשוני גבוהה על השתל מקטינים ואף עלולים למנוע את קליטת השתל בלסת. בשלב זה לא נמצאו עדויות ברורות כי עישון מקטין באופן משמעותי את אחוזי הצלחת הטיפול.
אין שום תחליף טוב ויעיל יותר משן טבעית או גדם של שן שעבר טיפול. המבנה היחודי של השיניים ומערכת התאחיזה שלהם מאפשרים לעיסה יעיליה ומשפרים את המשוב בזמן חיתוך ולעיסת מזון. שום פתרון שיקומי, לרבות השתלת שיניים הנחשבת כיעילה מאוד, אינו משתווה ברמתו או באיכותו לשן טבעית. בכל מקרה שניתן לשמר שן טבעית אפילו בטיפול מורכב, מומלץ לנסות ולטפל בשן. הפתרון החלופי של עקירת השן והשתלת שתל תמיד יהיה קיים כרשת ביטחון למקרה של כשלון הטיפול בשן.
אחת הדרכים שתופסת תאוצה לאחרונה ומיועדת להתמודד עם חוסר העצם הזמינה להשתלה היא הגישה להשתמש בשתלים קצרים מאוד. למרות שאין הגדרה רפואית מוסכמת לאורכו של שתל קצר, נהוג לומר כי שתל שאורכו קצר מ-10 מ"מ הוא שתל קצר. כיום, ניתן למצוא שתלים קצרים באורכים 8, 6 ואך 5 מ"מ המוחדרים ללסתות ביחסית בהצלחה וזאת במקביל לשתלים באורך של 10-16 מ"מ המוחדרים בגישה השמרנית. לפי ההגיון הבריא הקטנה של אורך (גובה) השתל שנבחר להשתמש מצריכה הגדלה בקוטר השתל הנבחר על מנת לפצות ולשמור על פני שטח מגע מספקים בין השתל לעצם הלסת ולכן, הקטנה באורך השתל תאלץ את הכירורג המשתיל לוודא שקיים רוחב מספק של עצם זמינה על מנת שיוכל לבחור בשתל רחב יותר.
הגישה הקלאסית של השתלת שיניים כוללת שני ניתוחים המבוצעים תחת הרדמה מקומית המבוצעים כמספר חודשים לאחר עקירת השן אותה משקמים. בשלב הראשון מחדירים את השתל לתוך הלסת ומכסים אותו בחניכיים כך שהשתל לא יהיה חשוף כלל לעומס או לחיידקי חלל הפה. לאחר תקופת המתנה של מספר חודשים אשר במהלכם מתרחש תהליך חיבור השתל לעצם חושפים בניתוח קצר את השתל לחלל הפה. גישה זו מכונה בשפה המקצועית "השתלה וחשיפה בשני שלבים". שיפורים שחלו בפיתוח שתלים דנטליים יחד עם הצטברות ידע וניסיון בתחום ההשתלות גרמו לרופאים רבים לאתגר את הגישה הקלאסית ולנסות לקצר את משך הטיפול. כיום, במקרים מסוימים ניתן להחדיר את השתל ולחשוף אותו לחלל הפה בניתוח אחד. גישה נוספת היא הגישה של השתלת שתל מייד לאחר עקירת השן באתר עקירת השן "השתלה מיידית". בהתאם לגישה זו משתלים ומשקמים על השתל באופן מיידי את חוסר השן מייד לאחר העקירה ובכך מקטינים את אי הנעימות הכרוכה באובדן השן.