מחלת חניכיים

מהי מחלת חניכיים וכיצד היא נוצרת

מחלת חניכיים היא מחלה זיהומית, כרונית הנגרמת על ידי חיידקים הנמצאים באופן קבוע בחלל הפה ומהווה הגורם העיקרי לאובדן שיניים במבוגרים.

השיניים מעוגנות ומיוצבות בלסתות באמצעות שלוש רקמות שונות: (1) רקמת החניכיים, רקמה ורודה שמטרתה להגן על החיבור בין השן לעצם; (2) רקמת סיבים חזקה המחברת ישירות בין השן לעצם ומשמשת גם לבלימת זעזועים; (3) שכבת עצם דקה סביב השן. שילוב של כל המבנים הנ"ל יוצר את מערכת התאחיזה של השן ללסת. הרס וספיגה של מערכת התאחיזה גורמים לניידות השן עד כדי מצב של אובדן תמיכה מוחלט בשן.

במהלך היום והלילה, נצמדים חיידקים מחלל הפה על פני כותרת השן ובאיזור החיבור בין החניכיים לשן. החיידקים מגרים את החניכיים ויוצרים דלקת חניכיים ראשונית (בלועזית ג'ינג'יווטיס) המאופיינת בריח רע מחלל הפה ובחניכיים אדומים ותפוחים המדממים בקלות בעת צחצוח או אכילה. דלקת חניכיים ראשונית היא מחלה הפיכה וצחצוח תקין של החניכיים הוא הטיפול היעיל. בדומה לעששת, צחצוח יומיומי של השיניים והחניכיים מקטין את כמות החיידקים ולכן מקטין את הסיכוי להתפתחות דלקת חניכיים. במחקרים שבוצעו בשנות ה-70 הוכח כי המנעות מצחצוח שיניים למשך מספר ימים גורמת באופן ישיר וברור לדלקת חניכיים. לעיתים נמנעים אנשים רבים מלצחצח את השיניים והחניכיים בשלב הראשוני של דלקת החניכיים מחשש לדימום. גישה זו הינה מוטעת ומזיקה מכיוון שאי הסרה של רובד החיידקים, גם בשלב דלקת החניכיים הראשונית, גורם לאי נוחות רבה ואף להחמרה של מחלת החניכיים.

בשלב מתקדם יותר של מחלת החניכיים, רובד החיידקים הנמצא על פני השן והחניכיים מתחיל להסתייד יחד עם מינראלים שמקורם ברוק. הסתיידות הרובד יוצרת אבנית קשה ומחוספסת שבתורה מעודדת הצטברות והסתיידות של רובד חיידקים נוסף ובכך מבססת ומחמירה את מחלת החניכיים. כאשר דלקת החניכיים נמשכת זמן רב, מפרישים החיידקים רעלים אשר גורמים להרס של מערכת התאחיזה של השן. השלב המתקדם של מחלת החניכיים (פריודונטיטיס) אינו כואב או מדמם ויכול להמשך שנים רבות עד להרס מוחלט של כל מערכת התאחיזה באופן בלתי הפיך. מכיוון המקרים אין למחלת חניכיים מתקדמת תסמינים הניתנים לזיהוי על ידי המטופל עצמו מומלץ להבדק באופן שגרתי כל מספר חודשים על ידי רופא שיניים. בשלב המתקדם של המחלה יכול לזהות רופא השיניים את הנזק שנוצר מהמחלה בדמות כיסים עמוקים בין בחניכיים לשן, חשיפה של שורשי השיניים ואובדן עצם סביב השן. הטיפול במחלת חניכיים מתקדמת מבוסס על ניקוי טוב של השיניים ובעומק הכיסים על ידי איש מקצוע ולאחר שהושגה שליטה במחלה נין לשקול ביצוע ניתוח משקם (רגנרציה) לשיקום מערכת התאחיזה והעצם סביב השן.

מהו הטיפול במחלת חניכיים

הטיפול המניעתי הטוב ביותר למחלת החניכיים הוא הסרה של רובד החיידקיים מפני שטח השן והחניכיים. צחצוח יומיומי של השיניים והחניכיים באמצעות מברשת שיניים וניקוי בין השיניים, באיזורים שמברשת השיניים אינה מגיעה אליהם, בעזרת קיסמים או חוט דנטלי יעיל בהפחתת כמות החיידקים ומקטין את הסיכוי להתפתחות מחלת חניכיים. כמו כן ביקור אחת לחצי שנה אצל רופא שיניים או שיננית, לצורך בדיקה תקופתית של כל חלל הפה והסרת אבנית, מקטינים את הסיכוי להתפתחות או החמרה של מחלת חניכיים. מומלץ לעבור הדרכה מסודרת אצל השיננית ללימוד טכניקת הצחצוח היעילה להסרת הרובד. במקרים בהם אובחנה מחלת חניכיים מתקדמת מומלץ להתייעץ עם רופא שיניים מומחה למחלות חניכיים, פריודונט, לצורך טיפול במחלה.

הקשר בין מחלת חניכיים לבריאות הכללית ולמחלות אחרות בגוף

בעבר חשבו כי מחלת החניכיים מוגבלת לחלל הפה בלבד אמנם, בשנים האחרונות מצטברות עדויות לקשרי גומלין בין מחלות אחרות של גוף האדם לבין מחלת החניכיים. נמצא כי קיים קשר בין מחלת חניכיים לבין סוכרת, מחלות כלי דם ולב, הפרעות במערכת החיסון, עישון והריון. קשרי הגומלין בין מחלת החניכיים לסוכרת הם דו כיווניים. מחקרים הראו כי טיפול במחלת חניכיים הפחית במידה ניכרת את רמות הסוכר בדם ואת הצורך בתרופות לאיזון סוכר. ובהתאמה, חוסר איזון של מחלת הסוכרת מגביר את קצב התקדמות מחלת החניכיים. מחקרים שבוצעו בארץ ובארצות הברית מצאו קשר ישיר בין מחלות חניכיים והתקפי לב. נמצא כי גברים בני פחות מ-50 הלוקים במחלת חניכיים נתונים בסיכון של יותר מ-70% לפתח מחלת לב לעומת בני גילם שהחניכיים שלהם בריאים. גם בתקופת ההריון יש נטייה גדולה יותר למחלת חניכיים. בזמן הריון מופרשים הורמונים שונים למחזור הדם. הורמונים אלו וכן הקושי בצחצוח השיניים בתקופת הריון עקב בחילות תורם ליצירת דלקת חניכיים חריפה ובמקרים מסוימים אף להתפתחות נגעים בחניכיים. מחקרים שבוצעו בעבר הראו שטיפול בחניכיים של נשים הרות הפחית במידה ניכרת את הסיכון ללידה מוקדמת או למשקל לידה ונמוך.