כיבים "אפטות" בחלל הפה

"הכל בגלל מסמר קטן, הכל בגלל מסמר…." שר הפזמון לשיר הידוע באומרו שכל הבלאגן הגדול התחיל בסך הכול בגלל מסמר אחד קטן. ואכן, כל אחד שחווה את הסבל העצום המתלווה לכיב (באנגלית aphtha) בחלל הפה מבין היטב את משמעות השיר. האפטות, נקודות קטנות עגולות ולבנות ברירית חלל הפה, הן נגעים שטחיים היכולים להופיע בכל איזור בחלל הפה ולגרום לכאב רב עד כדי קושי בדיבור ואכילה. מעריכים כי מעל 50% מהאוכלוסיה סבלו לפחות פעם אחת בחייהם מאפטה ואילו רבע מהאוכלוסייה סובלים לעיתים תכופות מכיבים בחלל הפה. ברוב הגדול של המקרים הגורם להופעת הכיבים אינו ידוע ולרוב הטיפול המוצע הינו טיפול תומך המרגיע את המקום למשך מספר ימים עד יעבור זעם.

כיצד נוצרים כיבים בחלל הפה

רירית חלל הפה, בדומה לרקמת העור המצפה את הגוף, מתפקדת כמחסום בין העולם החיצוני לחלקים הפנימיים הרגישים של גופינו. כיב נוצר כתוצאה מפגיעה מקומית בהמשכיות הרירית ויוצר מעין מכתשית קטנה ועגולה בקוטר של מ"מ בודדים המחוררת את הרירית ויוצר למעשה מצב של פצע פתוח. מצב זה גורם לחשיפה של הרקמות הפנימיות, בעיקר קצוות עצבים וכלי דם, לחלל הפה. קצוות העצבים החשופים רגישים מאוד לנוזלי חלל הפה וכמובן למזהמים הרבים בחלל הפה ולכן מגיבים בגירוי כואב. לעיתים ניתן לזהות מספר רב של כיבים בו זמנית בחלל הפה ולעיתים כיב בודד. מניחים כי תהליך דלקתי מקומי וממוקד מתחת לרירית גורם להרס של הרירית ולהתפתחות הכיב. קיימות מחלות רבות ושונות המערבות את חלל הפה ויכולות לגרום באופן משני להיווצרות כיבים אולם, ברוב הגדול של המקרים (80%) הסיבה להופעת הכיבים אינה ידועה ואינה מאובחנת. בין המחלות הידועות כגורמות לכיבים בחלל הפה ניתן למנות את המחלות האוטואימוניות: צליאק, בכצ'ט וקרוהן וכן את המחלות הויראליות (הנפוצות בעיקר בילדים): הרפס, מחלת הפה והטלפיים, אבעבועות רוח והרפאנגינה. בחלק מהמקרים נגרם הכיב כתוצאה מטראומה לרירית ולא עקב מחלה כלל גופית לדוגמה עקב לחץ מקומי מתותבת לא מתאימה, צחצוח אגרסיבי, כוויה ממאכל חם, כוויה כימית מתרופה או מנשיכה בטעות של רירית הלחי או הלשון בזמן לעיסה.

אפטות חוזרות על רקע לא ידוע (Recurrent Aphthous Stomatitis)

כפי שנכתב קודם, ברוב הגדול של המקרים לא ניתן לאבחן את הסיבה להופעת הכיבים. מצב זה מקבל את האבחנה "אפטות חוזרות על רקע לא ידוע" ( באנגלית Recurrent Aphthous Stomatitis) ומאופיין באירועים חוזרים לאורך שנים רבות של אפטה בודדת לרוב ברירית השפתיים, רירית הלחי או ברירית מתחת ללשון אשר מחלימה מעצמה תוך שבוע עד עשרה ימים ללא כל טיפול. לרוב מגיעים לאבחנת מחלה זו בדרך השלילה, לאחר שנשללו הגורמים האחרים שהוזכרו קודם ולא באמצעות בדיקה ספציפית. מניחים כי בין הגורמים התורמים להתפרצות מצב זה נמנים: מתח נפשי, שינויים הורמונאליים, חוסר איזון של בלוטת התריס ומחסור בויטמינים או מינרלים דוגמת ויטמין B12, חומצה פולית,אבץ וברזל. יש הטוענים כי במחלה זו הכיבים נגרמים כתוצאה מתגובה אלרגית למוצרי מזון דוגמת: תפוזים, קינמון, עגבניות, שוקולד, חצילים ואגוזים או לחומר כימי Sodium Laureth Sulfate המצוי בחלק ממשחות השיניים ולכן ממליצים על שינויי בדיאטה והמנעות מחלק או כל מוצרי מזון אלו. טענה זו מוצאת ביסוס ברפואה האלטרנטיבית אך עדיין חסרים עדויות ומחקרים ברפואה המערבית המקובלת התומכים בטענה זו.

רשימת המאכלים החשודים כבעלי פוטנציאל ליצירת כיבים בחלל הפה לפי הגישה ההומאופטית:

  • כוסמת
  • חיטה
  • שיבולת שועל
  • שיפון
  • שעורה
  • גלוטן
  • אננס
  • תפוז
  • לימון
  • תאנה
  • תפוח
  • עגבנייה
  • תות
  • מוצרי חלב וגבינות
  • אגוזים
  • שוקולד
  • צדפות
  • סויה
  • חומץ
  • חרדל
  • קינמון
  • חומצה בנזואית (חומר משמר)
  • מנטה

מהו הטיפול המקובל בכיבים בחלל הפה

הטיפול באפטות מגוון ותלוי בזיהוי המקור למחלה. במידה והגורם הינו אחד מן המחלות האוטואימוניות או הויראליות שהוזכרו מעלה הטיפול הוא במחלה המקורית שכן הכיבים הינם משניים למחלה. במידה והגורם הינו טראומה מכאנית או כימית לרקמות יש צורך להפסיק את החשיפה לטראומה, לדוגמה להימנע מהרכבת תותבת לא מתאימה אשר לוחצת על החניכיים, ולעקוב אחר החלמת הרקמה במשך כשבועיים. במקרים בהם מאובחן החולה כסובל "אפטות חוזרות על רקע לא ידוע" לא ניתן להציע טיפול מניעתי והטיפול המקובל הוא טיפול תומך שמטרתו להקל על הסבל במשך תקופת ההחלמה ולעיתים אף להקטין את משך הזמן עד להחלמה.

קיימים תכשירים רבים בבתי המרקחת לטיפול בכיבים בחלל הפה. חלק מהתכשירים מגיעים בצורת משחה למריחה ישירות על הכיב, וחלק בצורת שטיפה לחלל הפה. חלק מהתכשירים מתבססים על חומרים המכילים סטרואידים אשר מדכאים את התהליך הדלקתי בבסיס הכיב, אחרים מכילים חומרי הרדמה מקומיים לאלחוש איזור הכיב והקלה מיידית על חוסר הנוחות והכאב ואילו חלק מהתכשירים מבודדים את הכיב מחלל הפה על ידי יצירת שכבת הגנה דביקה על פני הכיב. טיפול מקובל נוסף הוא צריבה מקומית כימית או באמצעות לייזר של הכיב במטרה להרוס את קצוות העצבים החשופים ולעודד תהליך ריפוי פצע באיזור. לאחרונה, עם התרחבות והתבססות הרפואה המשלימה ניתן להיחשף לטיפולים הומאפתיים וטיפולים המבוססים על שינוי הדיאטה והימנעות מצריכה של מאכלים שונים. במקרים בהם מאובחן חוסר של אחד מן הויטמינים או המינראלים שהוזכרו מעלה ההמלצה היא להשלים ולאזן את הצריכה. נכון להיום אין מידע מחקרי מבוסס המוכיח יעילות טיפול ספציפי באפטות ולכן, בחלק גדול מן המקרים יש לנסות מספר תכשירים שונים עד למציאת התכשיר היעיל עבור כל חולה באופן אינדיווידואלי.

נקודה חשובה שיש לזכור בהתייחסות לכיבים בחלל הפה, בכל מקרה של כיב שאינו מחלים לאחר שלושה שבועות חובה להיוועץ עם הרופא המטפל או עם רופא השיניים בהקדם!