מכתשית יבשה

מכתשית יבשה (בלועזית Dry socket) היא סיבוך שכיח, כואב (!) ומאוד לא נעים אשר עלול להופיע מספר ימים לאחר עקירת שיניים. על מנת להבין מהי מכתשית יבשה, וכיצד ניתן לטפל בה אתחיל ואפרט בקצרה על תהליך הריפוי הטבעי של מכתשית השן מיד לאחר העקירה וכיצד התהליך עלול להשתבש.

מהו מהלך הריפוי התקין של מכתשית השן לאחר העקירה

מיד לאחר עקירת השן מתוך המכתשית (ה"בור בלסת" בתוכו הייתה שקועה השן) מתחיל דימום קל בתוך המכתשית שמקורו בעצם וברקמות הסמוכות. בהעדר הפרעה חריגה במנגנון קרישת הדם, מספר דקות לאחר העקירה נוצר קריש דם יציב הממלא את מכתשית השן בדומה ל"פקק". קריש הדם שנוצר הוא למעשה חלק מתהליך הריפוי הטבעי של המכתשית ולמעשה אוטם את הבור שנוצר. בהמשך, מתפרק קריש הדם בהדרגה במשך מספר שבועות תוך כדי יצירת שלד מיבני הן לרקמת העצם אשר תמלא את מרכז המכתשית והן לחניכיים אשר יכסו את אתר העקירה. תהליך זה הוא תהליך טבעי של ריפוי פצע ומתרחש גם באיזורים אחרים בגוף כאשר נוצרת פגיעה ברקמות.

מהי מכתשית יבשה

"מכתשית יבשה" הוא סיבוך כואב מאוד אך לא שכיח לאחר עקירות שיניים בו לא נוצר קריש דם יציב במכתשית השן החשופה, או שנוצר קריש דם יציב אך הוא התנתק ממכתשית השן זמן קצר לאחר העקירה. העדר קריש הדם חושף למעשה את עצם הלסת באתר העקירה לרוק, לשאריות מזון ולחיידקי חלל הפה מצב שגורר אחריו זיהום מקומי. כמו כן העדר קריש הדם במכתשית בשבועות הראשונים שלאחר העקירה מאט באופן משמעותי את תהליך הריפוי הטבעי של הרקמות באיזור העקירה שכן כפי שהוסבר קודם, קריש הדם מהווה תשתית לריפוי אתר העקירה. מניחים כי במקרים בהם נוצרה מכתשית יבשה לא נוצר כלל קריש דם יציב באתר העקירה עקב הפרעה בזרימת הדם או הפרעה ביצירת קריש הדם, או שנוצר קריש דם יציב במכתשית השן מיד לאחר העקירה אך הוא יצא ממקומו זמן קצר לאחר העקירה עקב גירוי מקומי.

מהם הגורמים השכיחים המעלים את הסיכון להתפתחות מכתשית יבשה

הופעת מכתשית יבשה לאחר עקירה אינה ניתנת לצפייה מראש והתהליך הביולוגי המדוייק הגורם להתפתחות מצב זה עדיין אינו ברור במלואו. לא נמצא גורם ברור הגורר אחריו הופעת מכתשית יבשה אך נמצא קשר בין מספר גורמי סיכון לבין הסיכוי להתפתחות מכתשית יבשה. בין הגורמים המדווחים בספרות המקצועית כגורמי סיכון להופעת מכתשית יבשה ניתן למנות אם הגורמים הבאים:

  • עישון לפני ואחרי העקירה. נמצא כי עישון בכלל ובמהלך 48 השעות שלאחר העקירה בפרט, מעלים את הסיכוי להווצרות מכתשית יבשה. מניחים כי פעולת היניקה המלווה בשאיפה עשן מהסיגריה יחד עם החומרים הרעילים המצויים בעשן (בעיקר חד תחמוצת הפחמן וניקוטין) גורמים לכיווץ כלי דם ומפריעים לתהליך התקין של ריפוי הפצע.
  • נטילת גלולות למניעת הריון. נמצא כי נשים בגיל הפוריות הנוטלות גלולות למניעת הריון נמצאות בסיכון גבוהה יחסית לשאר האוכלוסיה להתפתחות מכתשית יבשה לאחר עקירת שן. מניחים כי השינוי ההורמונלי, בעיקר עלייה ברמות ההורמון אסטרוגן, מפריעים לתהליך ההחלמה ועלולים לפגוע ביצירת קריש הדם
  • יריקה או שתייה בעזרת קש במהלך היום שלאחר העקירה. מניחים כי הלחץ השלילי הגבוהה (וואקום) הנוצר בחלל הפה בעת יריקה או בזמן שתייה בעזרת קש במהלך השעות הראשונות שלאחר העקירה עלולים להפריע ליציבות קריש הדם העדין שנוצר במכתשית השן ולגרום להתנתקותו ממכתשית השן.
  • משך ומהלך העקירה. נמצא כי ככול שמשך הזמן שהעקירה נמשכה ארוך יותר, וכן ככול שמהלך העקירה היה טראומטי יותר כך הסיכוי להתפתחות מכתשית יבשה גדול יותר.
  • עקירה שן באתר מזוהם. על אף שקיימת מחלוקות לגבי גורם זה, מניחים כי זיהום באתר העקירה טרם העקירה וכן העדר הקפדה על גהות הפה לאחר העקירה מעלים את הסיכוי להתפחות מכתשית יבשה.
  • שימוש מוגזם ובתדירות גבוהה בשטיפת פה לאחר העקירה או צחצוח שיניים אגרסיבי באתר העקירה.

כיצד מאבחנים מכתשית יבשה

איבחון מכתשית יבשה ברור למדי הואיל והתסמינים המלווים מצב זה ברורים לזיהוי. התסמין העיקרי המלווה מכתשית יבשה הוא כאב עז אשר יכול להקרין על חלק נרחב מהפנים ומתחיל להופיע כיומיים עד שלושה ימים לאחר העקירה. לא אחת מלווה ההחלמה מעקירת השן בכאב או אי נעימות המתחילים מיד לאחר העקירה ונמשכים מספר ימים אמנם, במקרה בו מתפתחת מכתשית יבשה אין הקלה בכאב מספר ימים לאחר העקירה ולעיתים אף מתרחשת החמרה חריפה בכאב כיומיים לאחר העקירה. במכתשית יבשה הופעת הכאב אינה מלווה בעלייה בחום הגוף או בהגדלה של קשריות לימפה תת לסתיות וצוואריות. מבט אל אתר העקירה יגלה מכתשית ריקה מקריש דם מלאה ברוק ובשאריות מזון. לעיתים אף ניתן להבחין בקלות בקירות העצם הלבנים והחשופים של המכתשית. כל נגיעה או גירוי קל בקירות המכתשית יעוררו כאב עז הנמשך מספר שניות. תסמין נוסף המלווה מכתשית יבשה הוא הופעת טעם מתכתי בפה וריח רע מחלל הפה.

מהו הטיפול המומלץ במכתשית יבשה

על אף אי הנעימות הרבה המלווה סיבוך זה, מכתשית יבשה הוא מצב המתרפא מעצמו במשך מספר ימים עד שבועות ולכן עיקר הטיפול מבוסס על הרגעת האיזור, שליטה בכאב והקטנת הסיכוי לזיהום המכתשית בזמן ההחלמה הממושכת. בפועל, לאחר אבחנת המצב יבצע הרופא המטפל שטיפה עדינה של המכתשית בעזרת מים פזיולוגיים פושרים ויניח תחבושת קטנה עם חומר חיטוי וחומרי הרגעה במכתשית החשופה. לרוב צפויה הקלה משמעותית בעוצמת הכאב מספר דקות לאחר טיפול זה ולמעשה, ההקלה המהירה בכאב לאחר חבישת המכתשית מהווה תסמין נוסף המאשש את האבחנה של מכתשית יבשה. נמצא כי גירוי המכתשית לדימום מחדש, לאחר הופעת מכתשית יבשה, אינו יעיל ואינו פותר את הבעיה. בהמשך לטיפול אצל הרופא, מומלץ ליטול משככי כאבים במהלך הימים הראשונים שלאחר הטיפול במטרה להקל על ההחלמה. במקרה של שימוש בתחבושת שאינה נספגת נהוג לחזור על הטיפול של שטיפת המכתשית והנחת תחבושת חדשה כיומיים שלוש לאחר הטיפול הראשון. במרבית המקרים קיים שיפור משמעותי במצב לאחר טיפול בודד או שניים ואין צורך בהמשך טיפול לאחר מספר ימים.

חשוב להבהיר כי במקרה של הופעת מכתשית יבשה ההחלמה הכללית של אתר העקירה תמשך זמן רב יותר בהשוואה להחלמת אתר העקירה ללא הופעת הסיבוך.

כיצד ניתן למנוע או לצמצם את הסיכוי להופעת מכתשית יבשה

הואיל ומהלך יצירת מכתשית יבשה אינו ברור מספיק, והואיל ולא נמצאו גורמים ברורים הגורמים ליצירת מכתשית יבשה, לא ניתן למנוע לחלוטין את הופעתו של סיבוך זה. ניתן להקטין את הסיכוי להופעת סיבוך זה על ידי הקפדה על הנחיות הרפואיות שלאחר העקירה ובמיוחד להמנע מעישון במשך היומיים שלאחר העקירה, להקפיד על גהות פה תקינה (צחצוח שיניים ושימוש בשטיפות פה מחטאות) ולהמנע מיריקה או שתייה דרך קש ביומיים שלאחר העקירה. כמו כן ההמנעות מגירוי מקומי באתר העקירה בעזרת אצבעות או בעזרת הלשון יקטינו את הסיכוי של יציאת קריש הדם מהמכתשית.

לקריאת ההנחיות וההוראות הרפואיות שלאחר עקירת שן אנא לחץ כאן