השתלת שיניים, שיקום נתמך שתלים

בהמשך לדיון בנושא השלמת שיניים חסרות, בו הוצגו החלופות האפשריות להשלמת שן חסרה, אפרט בדף זה אחר אחת החלופות המקובלות כיום לשיקום שיניים חסרות היא "שיקום נתמך שתלים".

מהו שתל שיקומי ומדוע בכלל זקוקים לו

על מנת ששן טבעית תוכל להתנגד לכוחות חזקים בזמן הלעיסה עליה להיות מעוגנת היטב בעצם הלסת בעזרת שורשי השן, בדומה לעץ הזקוק לשורשים עמוקים ורחבים אשר עוזרים לו להתנגד לרוחות חזקות וכן תומכים במשקלו הכבד. שן בריאה מורכבת משורש או מספר שורשים גדולים השקועים בעצם הלסת ומשמשים כנקודת עיגון לשן. במקרה בו אנו נדרשים לשחזר שן או מספר שיניים חסרות עלינו ליצור נקודות עיגון, מעין "שורשים מלאכותיים", לשיניים המשוקמות. התהליך הכירורגי של השתלת שתלים לצרכי שיקום שיניים, המכונה לעיתים באופן שגוי "השתלת שיניים", הוא למעשה טיפול כירורגי עדין בו מוחדר לעצם הלסת מבנה דמוי בורג העשוי מטיטניום אשר משמש בהמשך כבסיס לשיקום השן החסרה.

ההחדרה הכירורגית של השתל אל עצם הלסת היא פעולה עדינה מאוד ומועדת לכשלונות במידה ואינה מבוצעת בדייקנות וביד מיומנת. טרם הטיפול הכירורגי יש לבחון את מצבו הרפואי הכללי של המועמד להשתלה וכן לבדוק פיזית את האיזור בלסת אליו יוחדר השתל.

מיד לאחר החדרת השתל אל תוך עצם הלסת מתחיל תהליך טבעי של צמיחת עצם אל פני השטח המחוספסים של השתל במטרה לחזק את העיגון של השתל בלסת. תהליך טבעי זה מוגדר בלטינית אוסאואינטגרציה (Osteointegration) מלשון חיבור גרמי ומכונה בדרך כלל בשפה פשוטה כ"תהליך קליטת השתל בלסת". הפרעה חריגה בבריאותו של המטופל, ביחוד הפרעה במנגנוני ריפוי הפצע, וכן מחלת חניכיים לא מבוקרת מקטינים ואף עלולים למנוע את קליטת השתל בלסת ולכן, יש לבחון בצורה יסודית את מצבו הרפואי של המועמד להשתלה טרם הטיפול ולהעריך האם המועמד סובל מהפרעה רפואית או זיהום פעיל העלולה להגדיל את כשלון הטיפול.

ברור מאליו כי ככול ששורשיו של העץ עמוקים ועבים יותר כן העיגון של אותו עץ באדמה גדול יותר. בהתאמה לנושא המדובר, ככול ששטח פני השתל גדולים יותר, שטח המגע בין השתל לעצם גודל יותר והעומס שהשתל יכול לעמוד בפנוי גדול יותר. הואיל ושתל בנוי באופן גס בצורת גליל, הגורמים העיקריים המשפיעים על גודל פני שטח השתל הם גובה וקוטר השתל. או במילים פשוטות יותר, לשתל ארוך יותר ורחב יותר יכולת עיגון גדולה יותר. גורם נוסף התורם להגדלת פני שטח השתל הוא חספוס פני שטח השתל הן ברמה מאקרוסקופית והן ברמה מיקרוסקופית. בדיקה פיזית טרום ניתוחית יחד עם סקירה של צילומי רנטגן ייעודיים המדגימים את מבנה הרכס באיזור בו יוחדר השתל מאפשרים לבחור את סוג ומימדי השתל האופטימליים להצלחת המקרה. לעיתים, המקום הזמין בלסת להחדרת השתל אינו מספק מבחינת גובהו ורוחבו ומאלץ אותנו להתפשר על מימדי השתל או לבצע פעולה כירורגית נוספת במטרה לבנות או לעבות את הרכס הזמין להשתלה. לקריאה בהרחבה ראה השתלת עצם ובניית רכסים, ניתוח הרמת סינוס

אחת הדרכים שתופסת תאוצה לאחרונה ומיועדת להתמודד עם חוסר העצם הזמינה להשתלה היא הגישה להשתמש בשתלים קצרים מאוד. למרות שאין הגדרה רפואית מוסכמת לאורכו של שתל קצר, נהוג לומר כי שתל שאורכו קצר מ-10 מ"מ הוא שתל קצר. כיום, ניתן למצוא שתלים קצרים באורכים 8, 6 ואך 5 מ"מ המוחדרים ללסתות ביחסית בהצלחה וזאת במקביל לשתלים באורך של 10, 11.5, 13 ו-16 מ"מ המוחדרים בהתאם לגישה השמרנית. בין החברות הבולטות והמובילות בפיתוח וקידום השימוש בשתלים קצרים ניתן לציין את חברת ©Bicon מארה"ב הפעילה בשוק השתלים משנות ה-80'. לפי ההגיון הבריא הקטנה של אורך (גובה) השתל שנבחר להשתמש מצריכה הגדלה בקוטר השתל הנבחר על מנת לפצות ולשמור על פני שטח מגע מספקים בין השתל לעצם הלסת ולכן, הקטנה באורך השתל תאלץ את הכירורג המשתיל לוודא שקיים רוחב מספק של עצם זמינה על מנת שיוכל לבחור בשתל רחב יותר. קיים דיון רחב בספרות המקצועית לגבי הגישה הטיפולית של שימוש בשתלים קצרים כתחליף להשתלת עצם ושימוש בשתלים באורך מספק. נכון לכתיבת שורות אלו אין הסכמה ברורה לגבי החלופה של שימוש בשתלים קצרים והחלופות הטיפוליות של השתלת עצם והרמת סינוס עדיין מקובלות.

מהו ההליך הכירורגי של החדרת השתל, ומתי משחזרים את השן (העמסה מיידית ומאוחרת)

הגישה השמרנית של השתלת שתל שיקומי בעצם הלסת כוללת שני ניתוחים המבוצעים תחת הרדמה מקומית ומבוצעים כמספר חודשים לאחר עקירת השן אותה משקמים. בשלב הראשון מחדירים את השתל אל עצם הלסת ומכסים אותו בחניכיים כך שהשתל לא יהיה חשוף כלל לעומס או לחיידקי חלל הפה. לאחר תקופת המתנה של מספר שבועות או חודשים אשר במהלכם מתרחש תהליך חיבור השתל לעצם שכפי שהוזכר קודם (אוסאואינטגרציה), חושפים בגישה כירורגית קצרה את קצה השתל לחלל הפה. בהמשך, לאחר שהשתל עבר חיבור לעצם הלסת ונחשף לחלל הפה ניתן לשקם את השן החסרה על גביו. חשיפת השתל והפעלת העומס עליו מספר שבועות לאחר החדרתו מכונה בשפה המקצועית "השתלה בשני שלבים והעמסה מאוחרת" והיא הגישה הקלאסית והמתועדת ביותר בספרות המקצועית מזה עשרות שנים. בטיפול לפי הגישה הקלאסית ועל ידי כירורג מיומן ניתן להגיע לאחוזי הצלחה גבוהים ביותר של הטיפול הכירורגי וקליטת השתל.

שיפורים שחלו בפיתוח שתלים דנטליים יחד עם הצטברות ידע וניסיון בתחום ההשתלות גרמו לרופאים רבים לאתגר את הגישה הקלאסית ולנסות לקצר את משך הטיפול. כיום, במקרים מסויימים ניתן להחדיר את השתל ולחשוף אותו לחלל הפה באותה ישיבה ולעיתים אף ניתן לשקם ולהעמיס על השתל תוך זמן קצר מאוד (מוכר בשפה המקצועית כ"השתלה בשלב אחד והעמסה מיידית"). גישה טיפולית נוספת התופסת תאוצה לאחרונה היא הגישה של השתלת שתל מייד לאחר עקירת השן באתר עקירת השן (מוכר בשפה המקצועית כ"השתלה מיידית"). בהתאם לגישה זו משתלים ולעיתים אף משקמים באופן מיידי את חוסר השן מייד לאחר העקירה ובכך מקטינים את אי הנעימות הכרוכה באובדן השן. חשוב לציין כי הגישות הכירורגיות המתקדמות אינן מתאימות לכל מקרה וכי קיים דיון רחב בספרות המקצועית לגבי סיכויי ההצלחה בטיפולים מסוג זה. לא בכל מקרה ניתן לבצע השתלה והעמסה בשלב אחד או השתלה מיידית לאחר עקירת השן וכי יש צורך לבחון כל מקרה באופן פרטני.

תחום השתלת השיניים, בדומה לכל תחום אחר ברפואה האסטטית, צבר עם הזמן מספר מיתוסים וגימיקים שיווקיים. לחצו כאן לקריאה אודות מיתוסים נפוצים בתחום השתלת השיניים או לחצו כאן לקריאת אוסף תשובות לשאלות נפוצות אודות השתלת שתל שיקומי ("השתלת שיניים")