עששת

עששת, ריקבון השן (באנגלית Dental caries), היא אחת מן המחלות הנפוצות ביותר. מחלה זו מאופיינת בהרס של רקמות השן כתוצאה מפעילות של חיידקים או חומרים חומציים בסביבת השן.

מהי מחלת העששת

המחלה נגרמת כאשר חיידקים הנמצאים באופן קבוע בחלל הפה ועל גבי השיניים של כל אחד ואחת מאיתנו מתסיסים סוכרים שמקורם במזון שאנו אוכלים ויוצרים חומצה. החומצה בתורה ממיסה לאיטה את רקמות השן וגורמת ל"חורים" בשיניים.

על מנת להבין את מהלך המחלה, ננסה ראשית להסביר את מבנה השן. כל שן בנויה מכותרת, החלק החשוף לחלל הפה, ומשורש אחד או מספר שורשים המעוגנים בלסתות. כותרת השן מורכבות מכמה רקמות, שכבות שונות המקנות לשן את המראה ואת היכולת לחתוך ולעבד את המזון שאנו אוכלים. הזגוגית (בלועזית אמאייל) היא השכבה החיצונית ביותר. רקמה זו הינה דקה ושקופה בדרך כלל ומורכבת מאחוז גבוהה ביותר של מינראלים המקנים לשן את החוזק והיכולת להתגונן בפני הסביבה החיצונית בחלל הפה. מתחת לזגוגית, נמצאת שכבת הדנטין, רקמה קשה עם גוון צהבהב המרכיבה את עיקר השן. השכבה הפנימית ביותר, רקמת המוך, היא גם הרגישה ביותר. רקמת המוך מכילה כלי דם, עצבים ותאים החיוניים לבנייה ותחזוקה של השן.

חשיפה ממושכת לחומצה, הן כתוצר פירוק של סוכרים על ידי חיידקי חלל הפה והן כחלק מן המזון והמשקאות שאנו צורכים (לדוגמה: משקאות מוגזים עתירי סוכר, או חומצת לימון), גורמת להמסה של רקמות השן. בשלב הראשון מתמוססת רקמת הזגוגית. תהליך זה אינו כואב ואינו מלווה באי נוחות כלשהי ובמקרים מסיימים אף הפיך. בשלב השני, לאחר פגיעה בשכבת הזגוגית נחשפת רקמת הדנטין הרגישה לחומצה. פגיעה ברקמת הדנטין מלווה בכאב המתעורר לאחר חשיפה של השן לקור או למאכלים ומשקאות מתוקים. בדרך כלל זהו השלב בו פונים המטופלים לרופא השיניים עם תלונה על כאב בשיניים. עיכוב הטיפול בשן גורם להרס נרחב יותר של רקמות השן ואף עלול לגרום לפגיעה ברקמת המוך הרגישה, מצב שמצריך טיפול שורש בשן בעלות גבוהה יותר ועם סיכויי הצלחה טובים אך קטנים יותר.

בילדים, בשיניים נשירות ("חלביות"), תהליך העששת זהה לתהליך שהוזכר קודם למעט קצב ההתקדמות. מכיוון שזגוגית השן בילדים דקה יותר. תהליך עששתי פורץ מהר יותר לרקמת הדנטין וגורם מהר יותר לנזק בשן. גישה שגויה גורסת כי אין צורך לטפל בשיניים בילדים היות והשיניים זמניות בחלל הפה ובהמשך יוחלפו בשיניים קבועות. לבד מהסבל והכאב הרב ששיניים עששתיות גורמות לילד, תהליך זיהומי בשיניים נשירות עלול לפגוע גם בנבטי השיניים הקבועות ולכן חובה לטפל גם בשיניים נשירות בילדים.

מהו הטיפול בעששת

הטיפול הטוב ביותר, בכל מחלה שהיא, הוא מניעתה. צחצוח תדיר של השיניים והלשון מקטין באופן משמעותי את רובד החיידקים בחלל הפה ובכך מקטין את יכולת ייצור החומצה. מומלץ לצחצח את השיניים פעמיים ביום, בוקר וערב במשך שתי דקות בכל פעם. כמו כן מומלץ להקפיד להשתמש בקיסמים או חוט דנטלי על מנת להסיר את רובד החיידקים באזורים בין השיניים היכן שסיבי מברשת השיניים אינם מגיעים. חשיפה למינראל פלורואיד הקיים במינון גבוהה ברוב משחות השיניים ובמינון נמוך מאוד במי השתייה ברוב אזורי הארץ מגן על השיניים על ידי האטת תהליך המסת הזגוגית ולעיתים אף תורם ביצירת שכבת הגנה סביב השן. אכילה מבוקרת של מזונות עשירים בסוכרים ותדירות סבירה של ארוחות במהלך היום, מקטינים את חשיפת החיידקים לסוכר ובכך מקטינים את יכולת החיידקים לייצר חומצה. כמו כן, לעיסת מסטיק ללא סוכר, למשך זמן קצר לאחר הארוחה מעלה את הפרשת הרוק לחלל הפה ובכך תורמת לשטיפה של חלל הפה ולסתירה של החומציות הנוצרת מייד לאחר הארוחה.

הטיפול בשיניים עששתיות אצל רופא השיניים כולל הסרה של הרקמה המזוהמת הרקובה ושחזור ("סתימה") של החלל שנוצר בשן. קיימים מספר חומרים לשחזור שיניים והבחירה בניהם תלוייה במיקום השן בקשת השיניים וברצון המטופל. בעבר נהוג היה להשתמש ב"סתימות אפורות", שחזורים המורכבים מסגסוגת מתכתית, אמלגם, המבוססת על כסף וכספית. כיום, קיימים שחזורים מחומרים מורכבים המכילים חלקיקי חרסינה במגוון רב של גוונים, דבר המאפשר ליצור שחזור אסטטי בגוון ומתאר כמעט זהה לשן המקורית. הבחירה בין חומר השחזור שונה בין כל מקרה ומטופל.