השתלת עצם ובניית רכסים

כמבוא לנושא זה מומלץ לקרוא את המידע בדף השתלת שיניים.

מדוע צריך בכלל להשתיל עצם בלסת

שחזור שיניים חסרות או שיניים שנעקרו באמצעות שיקום נתמך שתלים ("השתלת שיניים") מצריך החדרת שתלים באורך וקוטר אופטימלי אל תוך עצם הלסת על מנת שהשתלים יוכלו לתפקד בצורה תקינה ולהתנגד אל מול העומס המופעל עליהם בזמן הלעיסה. מיד לאחר עקירת שן מתרחש תהליך של ריפוי אתר העקירה הכולל בתוכו הרס ובנייה של העצם במכתשית השן שנעקרה. תהליך זה נמשך מספר שבועות עד מספר חודשים, שונה מאיזור אחד למשנהו בחלל הפה ואינו צפוי בעוצמתו. ברוב הגדול של המקרים בסיגומו של תהליך הריפוי מתרחשת ספיגת עצם באתר בו נעקרה השן ומימדי הרכס הזמין להשתלת שתל קטנים ביחס למצב העצם מיד לאחר העקירה. בנוסף, אובדן עצם עקב מחלות חניכיים כרונית תורם להקטנת הגובה והרוחב הזמינים של הרכס להשתלת השתל. במקרים מסויימים הספיגה חלקית וניתן להתגבר עליה דרך התפשרות על מימדי השתל שיוחדר ולהשתמש בשתל קצר מאוד או צר מאוד. מצב זה אינו אידיאלי שכן שתלים נאלצים לעמוד בפני עומס רב וירידה ביכולת העיגון שלהם עלולה להגדיל מאוד את כשלון הטיפול בטווח הארוך. כמו כן מיקום וגודל לא אידיאליים של השתל השיקומי גוררים מיקום וגודל לא אידיאליים של שחזור כותרת השן שתורכב על גבי השתל ועלולים לגרום להפרעה אסטטית. במקרים חריגים ספיגת העצם ניכרת מאוד ואינה מאפשרת כלל החדרת שתל אל תוך עצם הלסת.

ברוב המקרים ניתן לבצע ניתוח מקדים במטרה לבנות או להגדיל את מימדי הרכס הזמין להשתלת השתל ובכך להמנע להמנע מהצורך להשתמש בשתל עם מימדים קטנים או להמנע מהצורך להחדיר את השתל בעמדה לקוייה.

כיצד ניתן לבנות עצם בלסתות (השתלת עצם)

אחת הפרוצדורות השכיחות והנפוצה ביותר להגדלת כמות העצם הזמינה היא השתלת עצם הן ממקור עצמי, קרי מגוף המטופל עצמו, והן ממקור חיצוני לגוף המטופל. שתל עצם ממקור עצמי, הוא שתל עצם חי המכיל תאים ונקצר מאתר אחר בגופו של המטופל בניתוח מקביל לניתוח השתלת העצם (לקריאה בהרחבה אודות שתלי עצם ותחליפי עצם לחץ כאן). היתרונות המשמעותיים של שתל עצם ממקור עצמי הוא יכולת הקליטה והצמיחה של העצם וכן העדר הסיכון של תגובה חיסונית כנגד גוף זר. מאידך גיסא, כמות העצם שניתן לקצור מהגוף מוגבלת וכן הניתוח הנוסף לקצירת העצם עלול להיות מלווה בכאב ואי נעימות נוספים. על מנת לצמצם את החסרונות הקיימים בקצירת עצם ממקור עצמי התפתחה בשנים האחרונות חלופה מאוד מקובלת של השתלת עצם שנקצרה ממקור חיצוני לגוף המטופל או השתלת תחליף עצם סינטטי המיוצר במעבדה. תחליפים אלו מכונים בשפה היומיומית כ"תחליפי עצם" ונפוצים מאוד בשימוש הן בתחום האורטופדיה והן בכירורגיית פה ולסתות. כל תחליפי העצם החיצוניים עוברים תהליך של עיקור וניקוי מוחלט ממחלות ומגורמים היכולים לעודד תנגודת חיסונית ולכן בטוחים יחסית בשימוש. היעילות בשימוש בתחליפי עצם משתנה בהתאם לסוג התחליף ומקורו ומתקרבת לעיתים ליעילות הגבוהה והמוכחת של השתלת שתל עצם ממקור עצמי.

הניתוח להשתלת עצם מבוצע לרוב תחת הרדמה מקומית וכולל חשיפה של האיזור המיועד להשתלה, הנחת שתל העצם (המגיע בצורת בלוק אחיד או גרגירים קטנים), קיבוע שתל העצם וכיסוי חזרה בעזרת ממברנה נספגת ותפרים. לאחר המתנה בת מספר חודשים אשר במהלכם מתרחשת קליטה של העצם המושתלת לעצם הלסת הקיימת מבצעים הערכה מחדש לגבי מידת הקליטה, ובמידה וההשתלה הצליחה ניתן לחשוף מחדש את האיזור המנותח ולהשתיל שתל במימדים אידיאליים ובמיקום תקין.

בניית עצם במתיחה (Distraction osteogenesis)

פרוצדורה נוספת, פחות שכיחה, המיועדת להגדלת נפח העצם והרקמות הרכות בלסתות היא בניית עצם תוך כדי מתיחה הדרגתית של העצם. פרוצדורה זו מוכרת יותר בשמה הלועזי דיסטרקשן אוסטאוגנסיס (Distraction Osteogenesis) ומיועדת בעיקר למצבים בהם קיים חוסר עצם גדול מאוד בלסתות או בעצמות הפנים כתוצאה מחבלה, הפרעה התפתחותית או כתוצאה מכריתה נרחבת של גידול. גישה טיפולית זו דומה מאוד לגישה האורטופדית של הארכת גפיים על ידי מתיחה ודורשת ניסיון רב ומיומנות מצד הרופא המטפל וכן שיתוף פעולה ממושך מצד המטופל. ההתקדמות בפיתוח מותחנים והקטנתם יחד עם שיפור הידע והנסיון שנצברו בתחום זה מאפשרים להשתמש בגישה זו גם למקרים קטנים יותר המצריכים הרחבה או הגבהה של גודל הרכס במטרה להחדיר שתלים שיקומיים.

בגישה טיפולית זו מבצעים באופן כירורגי שבר מבוקר בעצם הלסת אותה רוצים להאריך ומרכיבים מותחן מכאני קטן אשר מרחיב את הלסת באיזור קו השבר באופן הדרגתי וקבוע. מספר ימים לאחר הניתוח הראשוני, בחלון הזמן הקצר שלאחר ההחלמה הראשונית של הפצע ולפני הסתיידות הרקמות, מתחילים להרחיק באופן הדרגתי ומבוקר את קווי השבר אחת למספר שעות. לאחר הגעה לרוחב העצם המתוכנן מפסיקים את המתיחה בין קווי השבר ומניחים לרקמות לסיים את תהליך ריפוי ולעבור הסתיידות בתהליך טבעי שנמשך מספר שבועות. בסיום הטיפול, אחר תקופת ההחלמה מוציאים את המותחן בניתוח קטן תחת הרדמה מקומית.